פסחפֶּסַח

התורה מספרת על שעבוד בני ישראל במצרים, על עשר המכות ועל היציאה בלילה אחרי המכה האחרונה, כשאלוהים “פסח” על בתי בני ישראל. קורבן הפסח והסעודה עם מצות ומרורים נקבעים בשמות יב.^1,2

החג נכלל בלוח המועדים בשם חג המצות וכאחד משלושת הרגלים, שבהם עלו למקדש.^3,4,5

אחרי חורבן בית שני (70 לספירה) פסק קורבן הפסח, ומרכז החג עבר לסדר הביתי, שסדרו מתועד כבר במשנה (פסחים פרק י): ארבע כוסות, שאלות הילדים, ההסבר של פסח, מצה ומרור. נוסח ההגדה התגבש בתקופת הגאונים.^6,7

ההיסטוריות של יציאת מצרים בצורה שבה מתאר אותה המקרא שנויה במחלוקת מחקרית; למשמעות הדתית של החג מכריעים הזיכרון הקולקטיבי והמצווה לספר את הסיפור.

במרכז עומדת המצווה לספר לילדים: “והגדת לבנך ביום ההוא…”. המשנה מוסיפה שבכל דור ודור חייב אדם לראות את עצמו כאילו הוא יצא ממצרים.^8,9

בספרות המאוחרת מתפרשים החמץ והמצה לעיתים קרובות באופן סמלי: השאור כגאווה וכ“התנפחות”, המצה כענווה וכלחם העוני (לחם עוני).¹⁰

בדיקת חמץ: בערב שלפני פסח (אור לי״ד בניסן) בודקים את הבית לאור נר. בבוקר י״ד בניסן מתקיים ביעור חמץ (שריפה) והצהרת ביטול החמץ (כל חמירא, בארמית).^11,12

מכירת חמץ לגוי באמצעות רב מאפשרת לשמור מלאי סגור ומופרד. את תענית בכורות בי״ד בניסן נוהגים בדרך כלל לשבור בהשתתפות בסעודת סיום מסכת (סיום).¹³

לפני החג נותנים מעות חיטים – תרומה שמסייעת לעניים לקנות מזון לפסח.¹⁴

לאורך כל החג אסור לאכול חמץ, להחזיק בו ואף שייראה ברשותנו – מוצרי חיטה, שעורה, שיפון, שיבולת שועל וכוסמין שהחמיצו. בסדר חובה לאכול מצה (במיוחד מצה שמורה).^15,16

הטקסט המרכזי הוא ההגדה (הַגָּדָה, “סיפור”): קושיות מה נשתנה, ארבעת הבנים, המדרש על “ארמי אובד אבי”, עשר המכות, דיינו, ההלל ושירי הסיום כמו חד גדיא.^20,21,22

ביום הראשון אומרים במוסף את תפילת הטל (תפילת טל), ומאז מפסיקים להזכיר את הגשם. בפסח אומרים הלל שלם רק ביום הראשון (בתפוצות ביומיים הראשונים); בהמשך – הלל בדילוג.^23,24

שלוש מצות מתחת לכיסוי, ארבע כוסות יין, כוסו של אליהו הנביא, ובמשפחות מודרניות רבות גם כוס מרים.²⁷

בישול לפסח מחייב מצרכים בהכשר לפסח וכלים של פסח או כלים שהוכשרו; מאכל אינו “כשר לפסח” מעצם טבעו.

הסדר מכוון לילדים: הם שואלים את ארבע הקושיות, מחפשים את האפיקומן המוחבא (לפי המנהג תמורת פרס) ומחכים לאליהו הנביא.²¹

ילדים יכולים לעזור בבדיקת החמץ לאור הנר, להכין את החרוסת ולצייר הגדה או קערת סדר משלהם.